כבר כילד לא היה משחק כדורסל שהשתתפתי בו ושאני לא הייתי אחראי על ספירת הנקודות. בימי שישי נהגתי לפתוח את מוסף הספורט ולהסתכל על טבלת הסטטיסטיקות של שחקני מכבי תל אביב.
את משמעת העבודה רכשתי לעצמי כנער שעבד בחקלאות בקיבוץ שלי.
את שרותי הצבאי בצעתי ביחידת התנדבות במשך ארבע וחצי שנים וגם שם עסקתי בדאטה ולמדתי על חשיבות עבודת צוות.
לאחר השחרור התנדבתי להדריך במחנה קייץ של הסוכנות היהודית בארצות הברית 
ולאחר מכן טיילתי במשך 10 חודשים בדרום אמריקה
חזרתי לקיבוץ לשנה כדי להדריך ולהוביל את שכבת הנעורים בקיבוץ (נערי ט׳ – י״ב)

למדתי הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, בתום השנה השלישית
הצטרפתי לתוכנית של מצטיינים שמאפשרת לעשות תואר ראשון ושני עם תיזה בחמש שנים.
בתקופה הנהדרת הזו הצטרפתי לסגל הזוטר בתפקיד עוזר הוראה, קבלתי סיפוק גדול מהיכולת שלי לעזור לסטודנטים להתמודד עם בעיות שהרתיעו אותם. על הדרך גם זכיתי להכיר את אשתי שלמדה שנתון מתחתי.

עם הגשת התיזה טסתי עם רונלי להודו לנקות את הראש ל-3 חודשים וכשחזרתי חבר מהמסלול המהיר לתואר השני משך אותי לעבוד איתו בחברת הייטק בתור ״דאטה אנליסט״

עבדתי שם במשך שנתיים וחצי, שבהן נחשפתי לעולם האנליזה והביאיי
טעיתי,
על אף שכל חיי הייתי במוד של הצלחה ומצוינות, לא השכלתי לפתח את עצמי ולהתקדם בתוך החברה וגם לא למצוא עבודה במקום אחר. לא בקשתי עזרה וגם לא חשבתי על זה…
 נכנסתי ללופ של תסכול כשרק הולדת בני הבכור הכניסה טיפת אור לחיי.
למזלי החברה עברה צמצומים רוחביים – ואני  פ-ו-ט-ר-ת-י
על אף שהבנתי שזה הדבר הנכון עבורי ועבור החברה, לא ידעתי איך להתמודד עם ה״תקלה״ הזו והפגיעה באגו. בעצת חברי החלטתי ללמוד לתכנת בפייתון ולעסוק בביג-דאטה. וזה מה שעשיתי בתקופת האבטלה שלי.

ארבע ימים לפני סיום תקופת האבטלה חתמתי חוזה בחברת משחקים כמפתח ביאיי, וכך התחלתי קריירה ארוכה בתעשיית הגיימינג, שבמהלכה הספקתי לעבוד במגוון חברות שונות כגון: MoonActive, Jelly Button, Playtika
בחלק מהחברות הקמתי לבד מערכת ביאיי מאפס שעמדה בגדילה הווירלית והמאסיבית של המשתמשים. הקמתי ונהלתי צוותי דטאה (אנליסטים ומפתחי ביאיי) וגם צברתי נסיון רב וידע בזכות העובדה שעבדתי עם אנשים איכותיים.

בשלהי תקופת הקורונה, החלטתי לעשות שינוי, לצאת מאזור הנוחות ולעזוב את עולם הגיימינג, לעבור מהתעשייה של תל אביב ולהצטרף לחברת לייטריקס שבירושלים, כמפתח מן המניין. היה חשוב לי להצטרף למקום שאני לא מכיר, שלא אני אפיינתי את מערכת האנליטיקס כדי שאוכל להעשיר את הידע שלי. לאחר מספר חודשים חזרתי לנהל צוות של מפתחי ביאיי.

הדבר שהכי השפיע עלי בלייטריקס היה המוטו של המייסדים שבזמן היותם דוקטורנטים באוניברסיטה העברית, אמרו לעצמם: ״אם היינו לוקחים את כל הזמן שהשקענו במחקר ובמקום זה היינו מקימים סטארטאפ – כבר מזמן היינו מיליונרים״

עבורי להיות ״מליונר״ זה להגשים את היעוד שלי שהוא – מינוף הידע (״העושר״) שלי לאחרים.

תהליכי הגיוס הינם ארוכים ומייגעים,
באמצעות ההכשרה של עובדים איכותיים
אני יכול להקל על בוגרי ההכשרות שלי במציאת עבודה בהייטק
ולחסוך זמן גיוס יקר לחברות שמחפשות כשרונות